יעקב שוואקי, זמר חרדי בקנה מידה בינלאומי הגיע לא מזמן להופעה בקיסריה ובחר בחיים ישראל להיות זמר אורח. ישראל, אשר היה נרגש ולחוץ מהמעמד סיכם את החוויה במשפט אחד ממצא: "להיות על במה אחת עם יעקב שוואקי אומר הכל". בעיני גם חיים יכול להיות רגוע על הבמה היותו פרפורמר בזכות עצמו, בזכות ההיפר-אקטיביות שלו על הבמה. היכולת שלו לשחק ולסחוף את הקהל.
בין הצפון לדרום
לפני כמה ימים הוציא ישראל את אלבומו ה- 11 "דרך חדשה". ישראל מעיד עליו כאלבום האהוב עליו עד כה. סקרנותי הובילה אותי להקשבה ראשונה בה שמעתי קטעים של מוזיקה ים- תיכונית קלה אל מול שירי שורשים עמוקים וכיסופים. למען האמת מעט התבלבלתי מין הניגודים המוזיקליים אשר נראו לי כמו המרחק בין הצפון לדרום. 
אתחיל בדוגמה לשירו 'הלילה': שיר מטורף לגמרי ב"אני מאמין שלי". כל זמר שהיה שומע את השיר הזה היה חוטף אותו בשל הקצביות שלו. מדובר בשיר שמרקיד את כולם ונותן בראש! מולו, השיר 'אכסוף' של שמואל יונה, הטקסט, הלחן וההגשה ברמה של ליגת האלופות, כתיבה יפהפייה, מקורית ומושכת לעומק עומקים. טקסט שאותי אישית מעיף גבוה.
תחילה לא הבנתי את הניגודים האלה אך לאחר כמה הקשבות עמוקות הבנתי שהאלבום הזה מתוחכם יותר ממה שחשבתי, מפני שהאלבום מכיל שירים משני הסוגים: מצד אחד שירים ממוסחרים לגמרי ומוקדשים לאוזן החילונית והחרדית, עם הטקסטים שלא מפירים את האיזון והטאבו לחברה החרדית דתית . אין בהם חוסר צניעות וכך חיים לא פוגע בקהל האב שלו שנוהר אחריו כבר שנים. מצד שני מביא מוזיקה מזרחית קלה, כדי להתברג כפי הנראה גם במגזר החילוני .
אל לנו לחשוב לרגע שבמגזר החרדי אין מעריצות ומעריצים, ההפך הוא הנכון לחיים יש הרבה מאוד מעריצים ובקצת שהספקתי לבדוק בקרב קהל דתי. מיותר? חיים מוכר בכל בית חרדי, כמו ריקי מרטין ברמה החילונית
לשבור את החומות
נראה שחיים מתכן שבירת חומות, או בשפה שלנו "לרקוד על שתי חתונות", עם עיבודים טובים המכוונים למוזיקה הישראלית-ים תיכונית ופונים הן למגזר הדתי- חרדי והן למגזר החילוני.
אני בטוח כי השיר 'נעלה נעלה' שכתב והלחין חיים, ייקח אותו מעלה למעמד דומה של השיר 'אכסוף'. גם בשירו 'העולם הזה' חיים מוכיח איכויות קוליות יפות מאוד, מיוחדות ויוצאות דופן.
המעבר בין סגנון לסגנון בין השירים שציינתי מצריך איכויות יוצאות דופן ברמת ביצוע פרפקציוניסטית, מפני שכל אחד מהשירים הללו מתבטא בסגנון מלודי שונה מאוד וקפיצות כאלה בין סגנון לסגנון דורש מהאומן להיות אקרובט מוכשר כחיים. אותי הצליח לאתגר בשמיעה חוזרת.
"החתונה הכפולה" עליה אני מדבר תצליח בזכות העובדה כי מבין מצד אחד איך להתמסחר ומצד שני לשמור על הקיים ברמה גבוהה. אני באופן אישי הייתי רוצה לשמוע עוד כמה שירים כאלה אבל זה אולי רק אני. סביר שיש אחרים שיחשבו אחרת.
אחרי 11 אלבומים בדרך נכונה ויפה כפי הנראה ימלא את קיסריה בקיץ הבא בהופעת יחיד משלו, בעזרת השם.